תענה כבר!!! זאת העבודה שלך בן אדם...

העניינים המוסיקליים האישיים מתקדמים לאחרונה בצעדי צב. הייתי מרוכזת לאחרונה בענייני פרנסה: ההופעות שלי עם ההרכב המוסיקלי לאירועים BeatBand, מכללת BeatSchool , אולפן ההקלטות שלנו R&Beat ברחובות, ומופע גדול שהרמתי לתלמידי פיתוח הקול שלי. וזה מצויין. התברכתי לעסוק בתחום שאני באמת אוהבת ונהנית ממנו. אך זה לא מספיק לנשמה שלי.

אני מחזיקה ביד את הדיסק שלי, מוכן כבר שנה. ואני לא מוציאה אותו החוצה עדיין, כי הרגשתי שיש דרך שאני צריכה לעשות לפני כן. שלפני שאני מוצאת יחצ"ן, וגרפיקאי, ושולחת את הסינגלים ואח"כ את הדיסק לתחנות הרדיו, אני רוצה להרגיש את הקהל האמיתי.

אז הופעתי, ולא מעט. בכל מיני מקומות בארץ. היו הופעות מוצלחות שהגיע הרבה קהל, והיתה הופעה ואנרגיה מדהימה. והיו הופעות שהגיעו פחות אנשים, ושם היתה פחות אנרגיה...לפחות אצלי.  היו רגעים של עליה וירידה בלי הפסקה. אולי לכן הייתי זקוקה למעט מנוחה. להבין עם עצמי למה באמת אני עושה את זה. בחודש האחרון הייתי עסוקה במעטפת, של יחסי הציבור, הפרסום, הכסף, כמות האנשים בהופעות... ושכחתי קצת מהיצירה האמיתית. מהכתיבה והנגינה. וזה היה חסר לי.

הגעתי למסקנה שזה לא עושה לי טוב להתעסק רק בשיווק שמסביב. במצב מושלם, היו לי אנשים סביבי שהיו עושים את זה עבורי... בתקווה שזה יגיע בקרוב. בינתיים, חוסר הבטחון עולה לעיתים קרובות. שאלות כמו: האם אני באמת יכולה לעשות את זה? האם המוסיקה שלי באמת משנה משהו לאנשים בלב?

הרציונל אומר שכן, על פי התגובות שאני מקבלת, אך לפעמים הרגש מנצח. מחפש חיזוקים ואישורים מסביב.

זה כמו שכשהייתי בת 20, נהניתי להתלבש יפה ולצאת למועדון או פאב. נהניתי שמתחילים איתי, אפילו אם לא יצא מזה שום דבר. רק כדי להזכר שאני שווה משהו. גם היום אני נהנית לצאת ולבלות, אך לא מתחילים איתי כבר... כנראה שאני משדרת שאין מצב. ואני גם לא יוצאת יותר מידי בלי סאני. הרבה לילות אני נרדמת עם הבגדים והאיפור מהבוקר. ישנה עוד לפני שהראש נוחת על הכרית... וזה מאוד הגיוני ומקובל. החלומות שבים לאט ובנימוס למגירה, וההסברים הרציונליים מכהים את הכאב.

אבל לא להרבה זמן. הייתי באירוע משפחתי (תמיד זה קורה באירועים משפחתיים...), ובן משפחה שאל אותי: "נו, מתי יוצא הדיסק שלך?", ובשאלתו התמימה, אני הרגשתי סכין ננעץ בבטני. סכין שפוצע, כי זה כואב לחוש את הזמן שחולף ועדיין לא... אך יחד עם זאת מעיר לחיים, מעיר את הכמיהה. דוחפת מבפנים, כמו תינוק שנמצא כבר חודש יותר מידי בבטן, וכמהה להיוולד. הכמיהה ליצור. לרגש. לפרוץ. לשנות. לעשות הבדל בעולם הזה.

תחושה שמועברת הכי טוב בשיר שלי - הכי גבוה: "לפעמים אני רוצה הכל הכל. כמו ילדה שמגלה עולם, לבלוע לאכול... בתאווה שמתפשטת, כמו אביב שמתפרץ. לרוץ למרחקים גדולים, ולטפס על עץ הכי גבוה... לקטוף ולנגוע בפירות המתוקים שהבשילו אחרי שנים של שאלה, של פחד ותפילה. לא יכולה להתאפק, ואין לי שום ספק". (לשמיעת השיר המלא לחצו כאן)

היום התקשרתי בפעם השלישית או הרביעית למנהל מוסיקלי של מועדון הופעות מסוים בתל אביב שאני רוצה להופיע בו. שלחתי לו את השירים שלי במייל כבר לפני שבוע וחצי, והבן אדם פשוט לא עונה לטלפון. בפעמיים הראשונות הצלחתי לדבר איתו, והוא אמר שהוא טרם האזין לשירים, ושאתקשר מחר. ולמחרת, וגם יום אחרי התקשרתי והוא לא עונה.  חוסר התקשורת הזה מטריף אותי. זאת העבודה שלך בן אדם. תענה לטלפון!!! אלה הרגעים שהראש שלי עובד שעות נוספות וממציא פרשנויות לא מעצימות ללמה הוא לא עונה לי. ושוב נאבקת לוותר על הפרשנויות ולהמשיך קדימה. כמו קרב אגרוף פנימי עם אינסוף סיבובים. 

הרבה זמן אני רוצה להדפיס ולהוציא לרדיו, לחנויות ולאינטרנט 3 סינגלים ואת האלבום השלם. התקציב הדרוש לכך, כולל כל מה שמסביב רק בשלב ההתחלתי (גרפיקה, יח"צ, הדפסה ועוד) הוא 40,000 ש"ח. 

כל העניין הזה מרגיש לעיתים קשה, מסובך ומאוד מסוכן. הייתי הרבה זמן בתחושה שאני צריכה מישהו שיעשה את זה עבורי, ומכל הבחינות. 

אך בתוכי אני יודעת, שאני זאת שמניעה דברים קדימה. כל דבר גדול שקרה לי בחיים היה תוצאה של יוזמה והובלה שלי בסופו של דבר. שיתפתי ידיד חדש ישן בסיפור, המוסיקאי המוכשר מורן גמליאל. והוא אמר לי משהו שפתאום עורר אותי מהחולמניות הילדותית שלי. אמרתי לו שאני מפחדת להכשל, להפסיד הרבה כסף, לטעות... והוא אמר בפשטות שזה פשוט לא מתאים לי. והוא כל כך צודק. אולי דווקא בגלל שהוא לא קרוב אלי מאוד בתקופה האחרונה, הוא יכול לראות את הדברים בצורה אובייקטיבית.

זה מאוד מתאים לי לפחד. אבל ממש לא מתאים לי לתת לפחד לעצור אותי מללכת בעקבות מה שאני רוצה. 

לאחרונה הפכתי להיות חברת אקו"ם.  לפני כמה ימים, באופן פלאי, קיבלתי אימייל שמספר על קרן לאמנים צעירים שנקראת "קרן עידוד", שנועדה לספסד פרוייקטים מוסיקליים. ככה זה, כשמקבלים החלטה מבפנים - הפתרונות מתחילים להופיע...

אני שולחת השבוע את טפסי הבקשה, תחזיקו אצבעות:-)

במקביל כבר התחלתי ליצור קשר עם מעצבים גרפיים, ולקבל הצעות מחיר להדפסת הסינגלים והאלבום המלא. בקרוב תהיה עוד הופעה בתל אביב (רק שיענה כבר!!!), ואני ממשיכה קדימה...

אם התחברתם לבלוג, אתם מוזמנים להיות מנויים ולעקוב אחרי, וגם להעביר את הקישור הלאה ולשתף ברשתות החברתיות השונות, התגובות שלכם חשובות לי:-)

אמשיך לעדכן בדרכי המפותלת, ובינתיים צפו בקטע משתי הופעות שהיו לאחרונה: http://www.youtube.com/watch?v=mljYsfHJ5yM

שלכם,

שני שיק דהרי.