בשבוע שעבר הלכתי לבקר את שחר גרינשפן. אפילו אני, המנותקת כמעט לחלוטין מטלויזיה ועיתונים, שמעתי את הסיפור העצוב על שחר המקסימה בת ה- 13, אשר 5 ימים לפני אירוע בת המצווה שלה לפני שנה, נפגעה קשה בתאונת דרכים. נהג שיכור פגע בה בעודה עומדת על אי תנועה, באחר צהריים של יום שבת תמים. נערה מלאת חיים, ששרה ורוקדת, ומטיילת בעולם עם המשפחה, הפכה בין רגע לצמח. והנהג קיבל רק 1000 ₪ קנס, ועבודות שירות. אחותה הגדולה של שחר, יעל, כתבה מכתב זועם ומרגש בפייסבוק, וכך העניין הגיע לכותרות.הלכתי לבקר אותה, יחד עם חברי היקר , המרצה אייל סבג. אייל הוא סופר ומרצה מרגש, אשר משתף את סיפור חייו האישי. איך נולד עם שיתוק מוחין ו- 100% נכות, ובעזרת כח רצון וחשיבה חיובית, השתקם והיום הוא עצמאי לחלוטין ומרצה וסופר מצליח. מעורר השראה ביותר.
אייל שמע על הסיפור של שחר, וביקש ממני שניתן לה מתנה משותפת. מדיטציה אישית - טקסט מיוחד שהוא יחבר במיוחד עבורה, עם חזון עתידי חיובי, ואני אקליט על גבי מוסיקה מדיטטיבית. אייל הצליח לשקם את עצמו מנכות של 100 % בעזרת מדיטציות חיוביות יומיומיות בהן דמיין עתיד טוב יותר שהוא מייחל לעצמו. (אייל ואני משתפים פעולה במיזם של מדיטציות אישיות. אייל מחבר טקסטים אישיים לאנשים בתחומים שהם רוצים לקדם בחייהם כמו שפע, בריאות, פריון, הצלחה וכו', ואני מקליטה את הטקסט על גבי מוסיקה מדיטטיבית. המטרה היא להקשיב להקלטה מספר פעמים ביום, ועל ידי כך לעשות "שטיפת מוח" חיובית ו"לתכנת" מחדש את התת מודע. היום זה ידוע ומוכח במדע, שכח המחשבה הוא כמו כח פיזי ממש, שיכול לעשות שינוי עצום (מפורט בסרט הסוד, הבליפ ועוד).
מאוד פחדתי לקראת הביקור אצל שחר. אפילו בלילה שלפני היו לי סיוטים. אני לא ממש טובה במקומות שיש עצב וכאב. אבל מי כן בעצם? פשוט אלי זה חודר במיוחד ומדכא אותי מאוד. כך חשבתי לפחות לפני המפגש עם שחר.
הגענו לוילה מקסימה בנתניה מול הים. פתחה לנו את הדלת נחמה אמא של שחר, בחיוך מאופק. נכנסנו לבית גדול, וראינו את שחר יושבת על מיטה בסלון, נתמכת על ידי אביה. ישראל, גבר ב 45 בערך, חסון וגברי, עם המבט הכי מודאג ועייף בעולם.
הראש של שחר מופנה כל הזמן הצידה, והמבט ריקני. שיערה הגולש והארוך שראיתי בתמונות, נגזר. היום היא עם תספורת נערית קצרה, החושפת את הפציעה הקשה בראשה.
ישבנו ליד השולחן בסלון והתחלנו לדבר על שחר. ביקשנו כמה שיותר פרטים עליה, על מה היא אוהבת לעשות, לאכול, עם מי היא אוהבת לבלות, ומהם משפטים קבועים שהיו נהוגים להאמר בבית. כל מה שאפשר לדלות כדי לחבר לשחר את המדיטציה הכי אותנטית שיש.
פחדתי לפגוש אנשים בוכים ואומללים, והתפלאתי לפגוש משפחה חזקה ועצמתית, שהמחויבות שלה לשיקום של שחר היא ללא גבולות. שני ההורים הפסיקו לעבוד, האמא עזבה את עבודתה בחנות למלאכת יד, והאב לקח חופשה ארוכה מעבודתו כימאי. כבר שנה הם שניהם סביב שחר כל היום, מטפלים, מחליפים, מקלחים, מנשקים ומלטפים. הכי התרגשתי לראות, איך האב לא מתנתק משחר לרגע. מושיב אותה, מעמיד אותה על מתקן מיוחד, מושיב אותה על אפניים אוטומטיות שמניעות לה את הרגליים. עושה הכל כדי להרגיש שהוא מקדם את המצב במשהו. נחמה האמא מספרת שהרופאים לא אופטימיים, אבל למרות זאת הם בבית רואים שיפור קטן כל יום. ישראל משתתף בשיחה לסירוגין, ותוך כדי מטפל בשחר, מלטף ומנשק. מדבר איתה ברוך. ראיתי גבר גבר, שרגיל להיות בים ולתפעל אניה, פתאום משנה תפקידו והופך לאח סיעודי, ועושה זאת בכל כך הרבה אהבה ומחוייבות.
נשבר לי הלב לראות את גודל האהבה במשפחה הזאת. לא הרגשתי את העצבות שלהם. הרגשתי רק את העצמה המטורפת של המאמצים לשיקומה של שחר. הם סיפרו על אירוע בת המצווה הגדול שתוכנן ל- 5 ימים אחרי התאונה, ההזמנות כבר חולקו. ואיך הם מתכננים מסיבה ענקית במקום לכשהיא תחלים. לא היה שם שום אולי. ואני איתם. גם אני בטוחה בהחלמתה של שחר. וביקשתי כבר מעכשיו להיות מוזמנת למסיבה ולשמוח איתם. יצאתי כל כך מועצמת מהמפגש, ומלאה בתקווה שהיתה נוכחת בבית משפחה גרינשפן.
המדיטציה שאייל חיבר עבור שחר גרמה לי לבכות דקות ארוכות. כל כך התרגשתי לקרוא על הטיול לתיאלנד לפני הגיוס עם החברות, הקניות והבילויים שהיא תעשה במדינה הקסומה, ועל המשפחה האוהבת שקיבלה את ביתם ואחותם בחזרה. בכיתי כי הרגשתי שזה באמת הולך לקרות, בעזרת השם. ושמחתי לכמה רגעים.
בימים הקרובים משפחתה של שחר יקבלו את ההקלטה, ויתחילו להשמיע לה אותה באזניות כמה פעמים ביום. אני כולי תקווה שתהיה לכך השפעה חיובית, ושזה יעזור אפילו במעט בשיקומה בקרוב.
ליד המחשב שלי בבית, שמתי את ההזמנה למסיבת בת המצווה של שחר. בתמונה רואים אותה שוכבת על הבטן על דשא ירוק ביום קיץ. היא לובשת ג'ינס קצר וגופיה אדומה, ונועלת סנדלים. הפנים המחייכות והיפות שלה מכוסות מעט בשערה החום והארוך. אני בוחרת לזכור אותה כך. מחייכת ויפה כמו יום קיץ. וכשאני רואה את תמונתה כל יום, אני לא נעצבת. אני שמחה. כי אני נזכרת ברגע כמה החיים קצרים ובלתי צפויים. ונזכרת מיד לחבק את האהובים שלי עוד חיבוק, ולומר להם שוב כמה אני אוהבת אותם. ולשמוח על כל הטוב שבורכתי בו. ועל הזכות שניתנה לי להיות חלק ממשפחה מקסימה, מוקפת בחברים נפלאים, לעבוד למחייתי בעבודה שאני אוהבת בטירוף, ולרדוף אחרי החלומות הענקיים שלי.
יעל אחותה של שחר, אשר ריגשה מדינה שלמה במכתבה המקסים, רק בכיתה י"ב וכבר - מנהיגה אמיתית. אמה נחמה סיפרה, שהיא אמרה שאם כל אחד ישלח לשחר אנרגיות חיוביות, היא בטוחה שזה יעזור להחלמתה.
אז אני מזמינה את כולכם לעשות זאת, ולחשוב מידי פעם על שחר. שלחו לה מחשבות חיוביות והתפללו למענה, והעבירו הלאה לכל מי שאתם מכירים. הלוואי שהתפילות של כולנו ישמעו ויענו בקרוב, ונבכה משמחה לראות בעיתון את תמונתה רוקדת במסיבה גדולה עם משפחתה וחבריה. הלוואי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה