התשובה לשאלה האם עברתי את האודישן ל-"The voice"

מאז שפרסמתי שהלכתי לאודישנים של התכנית "The voice" שתעלה בערוץ 2 בקרוב, הרבה שואלים אותי אם עברתי ומה קורה עם זה וכו'. אז רק כדי להרגיע ולהבהיר, אני אפתח בשני דברים:
ראשית, באמת שעדיין לא קיבלתי תשובה.
שנית, אני מתכוונת לשתף את כולם גם אם לא אתקבל.
אני לא מתביישת. להיפך. אני גאה בעצמי כבר עכשיו, על כך שאני לא מתביישת לכתוב בקול רם מה החלומות שלי, וגם לפעול בעניין. זה לא שאני לא מפחדת וחוששת. אני דווקא כן. מפחדת לפשל, להראות מגוחכת... אבל אני כל כל  מתחברת למה שאמר חבר טוב שלי - הסופר,המרצה והמאמן מעורר ההשראה אייל סבג. הוא אמר שיש עצמה גדולה בלפעול לצד הפחד, ולא להעצר מולו.
סאני הגיע ללוות אותי בגיטרה באודישן, ונראה לי שהלך טוב. וחוץ מזה גם היה לנו ממש כייף. נחכה ונראה. הנה השיר ששרתי באודישן למי שסקרן לדעת. 


חודש יוני היה מלא בהרפתקאות ודברים חדשים. גולת הכותרת היתה ההופעה שלנו בגרמניה. ואני אספר לכם כיצד קרה הקסם הזה .
מלבד המוסיקה המקורית שלי, סאני ואני הקמנו הרכב שנקרא BeatBand, איתו אנחנו מופיעים המון ברחבי הארץ עם גרסאות כיסוי לשירים שאנחנו אוהבים במיוחד, בסגנון סול, בלוז, פאנקי ועוד. אחד המקומות הכי כייפיים שאנחנו מופעים בו באופן קבוע הוא עין גדי ריזורט. בבית ההארחה המקסים הזה בקיבוץ עין גדי, יש מדשאה ענקית מתחת לעץ באובב ענק ועתיק. הם עורכים שם הופעות על הדשא, וגם אמנים מפורסמים כמו קרן פלס, דודו טסה ואמיר דדון מופיעים שם.
מפוזרים על הדשא ספות ופופים לבנים, מחצלות ענקיות, ויש בר קרוב שמגישים בו בירה קרה מהחבית ועוד פינוקים... בקיצור - אווירה מדהימה. 
ההופעה הקרובה שלנו שם תתקיים ביום שישי, 5.8.11, בשעה 20:30. הכניסה חופשית וללא תשלום, גם למי שלא מתארח במלון, כך שכולכם מוזמנים. 


לעין גדי ריזורט מגיעים הרבה תיירים שבאים להנות מים המלח בטיולם בארץ הקודש. בתום אחת ההופעות שלנו שם, ניגשה אלינו בהתלהבות רבה תיירת גרמניה. היא מיד קנתה את הדיסק שלי, ואמרה שהיא אהבה אותנו מאוד מאוד, ותשמח להזמין אותנו להופיע בחתונה של הבן שלה בעוד חודשיים. כמובן שהסכמנו מיד, אך ביננו לבין עצמנו, היינו מאוד בספק אם אכן יצא העניין לפועל.
בהמשך אותו שבוע, שלחתי לה במייל הצעת מחיר להופעה, שכוללת שכר נחמד מאוד עבור ההופעה, ועוד כיסוי הוצאות הטיסה והלינה.
רק כשהיא שילמה מגרמניה דרך סוכנות הנסיעות הישראלית על שני כרטיסי טיסה לפרנקפורט, פתאום קלטתי שזה אכן הולך להתרחש... פשוט מדהים. ומה שהכי מפתיע, שהיא לא יהודיה בכלל. 
היא נוצריה, המשתייכת לזרם בנצרות שנקרא: "The Hebrew rutes". זהו זרם שהולך ותופס תאוצה בשנים האחרונות, של נוצרים שמאוד אוהבים את היהודים, ומאמינים ומקיימים מצוות מהתורה. הם חוגגים את החגים היהודיים, מקיימים חלק גדול ממנהגי השבת, כמו ברכה על היין והלחם, ברכת המזון, שרים שירי שבת בהתלהבות ובערב שבת הגברים חובשים כיפה. הם אפילו מדברים עברית חלקית ברמה גבוהה ... זה היה סוריאליסטי לגמרי, לשבת בבית עץ כפרי בלב הכפר בוצבאך שבגרמניה, ולשמוע את הברכות של ערב שבת בגרמנית... כל כך לא צפוי, ועם זאת וכל כך מעניין ומרגש. 






אירוע החתונה היה מרתק. החתן הגרמני, התחתן עם ברזילאית. שניהם יפים כל כך, שנדמה שנלקחו מסרט מצוייר של דיסני. בחיי. בלי להגזים. הטקס התנהל בגרמנית עם תרגום לפורטוגזית, ואנחנו לא הבנו כלום. אורח חביב תרגם לי מילה פה מילה שם בעזרת אפליקציית תרגום באייפון שלו. כשהם החליפו טבעות, כרגיל בכיתי מהתרגשות... יש משהו ברגע הזה בטקס החתונה שתמיד מרגש אותי. אהבה כל כך גדולה נוכחת בין בני הזוג והמשפחה, שזה תמיד עושה לי משהו. מרגישים את זה. לא צריך להבין את זה.  גם בחתונות בארץ בזמן החופה, אני לא מבינה כמעט כלום. החופה שלי היתה בכלל בתימנית, ולא הבנתי מילה...


ובחזרה לגרמניה... בתום טקס החתונה, שרנו שיר אחד בעברית ואחד באנגלית. ובהמשך האירוע שרנו שירים בעיקר באנגלית, וגם מחרוזת שירים בעברית לריקודים. הייתם צריכים להיות שם ולראות איזו שמחה גדולה היתה באוויר, כשהברזילאים והגרמניים קיפצו במעגלים למשמע הבה נגילה, צדיק כתמר יפרח יפרח וכל העולם כולו גשר צר מאוד. גם הם לא היו צריכים להבין את המילים כדי להרגיש את האהבה והשמחה שהיו שם.
פתחתי את המחרוזת בקריאה לעבר הקהל באנגלית:
 "Get up everybody and dance! you have a one time opportunity to feel the hebrew joy...."
זה היה הזמן היחידי בכל החתונה שאנשים קמו לרקוד. ואנחנו הרגשנו ממש גאווה לאומית:-)

האירועים שם מתנהלים בצורה ממש שונה מבארץ. קודם כל, היו שם אולי 45 אורחים, והאירוע נמשך כמעט יום שלם. האורחים מוזמנים לשעת צהריים מוקדמת, והאירוע מסתיים בשעת לילה מאוחרת. אנשים באים ממש מרחוק, כך שהם רוצים זמן למפגש ושיחה. בחתונה שלי לא הספקתי לומר שלום לחלק מהאורחים. וגם אם אמרתי, לא בטוח ששמעו בגלל עצמת המוזיקה... אני זוכרת מי היו כל 550 האורחים בחתונה רק מהתמונות והוידאו... אבל איזו שמחה היתה! סיפרתי לבני המשפחה בגרמניה על החתונה של סאני ושלי, על הריקודים והשמחה, וההופעה החיה של מרגול. הם התלהבו כל כך, שממש התחננו שבביקורם הבא בישראל אארגן שיוכלו לראות חתונה ישראלית...

סאני ואני על רקע חצר האולם בו התקיימה החתונה של בנג'מין וקרלה

ההופעה שלנו היתה הצלחה גדולה, אנשים ממש נהנו וחלקם לקחו את הגלויה עם הפרטים שלנו. האח הצעיר של החתן אמר שהוא רוצה שנופיע גם בחתונה שלו כשיגיע הזמן. הוא גם חבר צמוד של ברזילאית. יש כנראה משהו בין הגרמנים והברזילאיות במשפחה הזאת... בכל מקרה, החתונה תהיה בברזיל, איזה כייף! כל כך מתאים לי... והפעם אני ממש מקווה לקחת את מיה איתנו. התכנית שלי היא לקחת איתי אחד מבני המשפחה, או בייביסיטר שתשמור על מיה בזמן שאנחנו מופיעים. הלוואי הלוואי. 

נהר הריין הרומנטי בגרמניה

נשארנו לטייל אחרי ההופעה עוד יומיים מקסימים. שטנו במימיי נהר הריין הרומנטי, כשלאורכו טירות עתיקות נטושות, וכרמים ענקיים, מהם מייצרים את הריזלינג הגרמני המפורסם. טיילנו ביער ענקי בחושך מוחלט, וראינו בפעם הראשונה בחיים להקה של גחליליות מאירות. זה היה כמו להסתכל על הכוכבים בשמיים בלב המדבר. שרנו בשקט את השיר של שלום חנוך: 
"הלילה הזה,
שום סימן הוא לא נותן.
הוא מעוור, הוא מכוון
את התנועה בשלל גחליליות.
הוא מספר מעשיות
והוא חושב שילדים מאמינים לזה,
מן לילה שכזה, כזה."  


הוא פשוט גאון השלום הזה.


הטיול הלילי ביער היה ממש כייף ומפחיד. ברחנו משם כששמענו קולות ונהמות של חיות לא מזוהות. אחרי שראיתי את הסרט "פרוייקט המכשפה מבלייר" המתאר כמה חברים שהולכים לאיבוד ביער ענקי, אני בהלם שבכלל נכנסתי ליער בחושך... אבל זה היה שווה את זה. זאת בהחלט היתה חוויה מקסימה ומיוחדת. 


חזרנו הביתה לזרועותיה המתוקות של מיה החמודה, וכמו שסבתא רותי שלי אומרת "חזרה הנשמה למקום". 






אז מה מחכה לנו?


שתי הופעות פתוחות לקהל של BeatBand, בהן נבצע שירים שאנחנו אוהבים במיוחד (כניסה חופשית - ללא תשלום): 

• פאב המרפי'ס בפולג - יום שני 25.7.11, 21:30: נותנים בראש עם ההרכב המלא של BeatBand: יוני אפרתי - כלי הקשה, קובי שלום - קונטרבס, סאני דהרי - גיטרה, ואני בשירה. 

• עין גדי ריזורט -  יום שישי 5.8.11, 20:30: על הדשא מתחת לעץ הבאובב, באחד מהמקומות היפים בעולם.

בעוד חודש אנחנו מצלמים קליפ להרכב חדש שהקמנו, בו ננגן מוסיקה לריקודים, בקונספט מיוחד וחדשני:-) אנחנו מחפשים שם... חשבנו על "Dance BeatBand". מה אתם חושבים? אשמח לשמוע רעיונות נוספים. 


אחרי תרדמת מסויימת, אני גם עובדת גם על תאריך להופעה של המוסיקה המקורית שלי. אפרסם בהמשך. 


אני תמיד מעריכה ושמחה מאוד לקבל את התגובות שלכם, אז תרגישו חופשי:-)

ואם אהבתם והתחברתם לבלוג, אתם מוזמנים להעביר הלאה ולשתף במייל וברשתות חברתיות. 


שלכם באהבה,


שני שיק דהרי. 

תענה כבר!!! זאת העבודה שלך בן אדם...

העניינים המוסיקליים האישיים מתקדמים לאחרונה בצעדי צב. הייתי מרוכזת לאחרונה בענייני פרנסה: ההופעות שלי עם ההרכב המוסיקלי לאירועים BeatBand, מכללת BeatSchool , אולפן ההקלטות שלנו R&Beat ברחובות, ומופע גדול שהרמתי לתלמידי פיתוח הקול שלי. וזה מצויין. התברכתי לעסוק בתחום שאני באמת אוהבת ונהנית ממנו. אך זה לא מספיק לנשמה שלי.

אני מחזיקה ביד את הדיסק שלי, מוכן כבר שנה. ואני לא מוציאה אותו החוצה עדיין, כי הרגשתי שיש דרך שאני צריכה לעשות לפני כן. שלפני שאני מוצאת יחצ"ן, וגרפיקאי, ושולחת את הסינגלים ואח"כ את הדיסק לתחנות הרדיו, אני רוצה להרגיש את הקהל האמיתי.

אז הופעתי, ולא מעט. בכל מיני מקומות בארץ. היו הופעות מוצלחות שהגיע הרבה קהל, והיתה הופעה ואנרגיה מדהימה. והיו הופעות שהגיעו פחות אנשים, ושם היתה פחות אנרגיה...לפחות אצלי.  היו רגעים של עליה וירידה בלי הפסקה. אולי לכן הייתי זקוקה למעט מנוחה. להבין עם עצמי למה באמת אני עושה את זה. בחודש האחרון הייתי עסוקה במעטפת, של יחסי הציבור, הפרסום, הכסף, כמות האנשים בהופעות... ושכחתי קצת מהיצירה האמיתית. מהכתיבה והנגינה. וזה היה חסר לי.

הגעתי למסקנה שזה לא עושה לי טוב להתעסק רק בשיווק שמסביב. במצב מושלם, היו לי אנשים סביבי שהיו עושים את זה עבורי... בתקווה שזה יגיע בקרוב. בינתיים, חוסר הבטחון עולה לעיתים קרובות. שאלות כמו: האם אני באמת יכולה לעשות את זה? האם המוסיקה שלי באמת משנה משהו לאנשים בלב?

הרציונל אומר שכן, על פי התגובות שאני מקבלת, אך לפעמים הרגש מנצח. מחפש חיזוקים ואישורים מסביב.

זה כמו שכשהייתי בת 20, נהניתי להתלבש יפה ולצאת למועדון או פאב. נהניתי שמתחילים איתי, אפילו אם לא יצא מזה שום דבר. רק כדי להזכר שאני שווה משהו. גם היום אני נהנית לצאת ולבלות, אך לא מתחילים איתי כבר... כנראה שאני משדרת שאין מצב. ואני גם לא יוצאת יותר מידי בלי סאני. הרבה לילות אני נרדמת עם הבגדים והאיפור מהבוקר. ישנה עוד לפני שהראש נוחת על הכרית... וזה מאוד הגיוני ומקובל. החלומות שבים לאט ובנימוס למגירה, וההסברים הרציונליים מכהים את הכאב.

אבל לא להרבה זמן. הייתי באירוע משפחתי (תמיד זה קורה באירועים משפחתיים...), ובן משפחה שאל אותי: "נו, מתי יוצא הדיסק שלך?", ובשאלתו התמימה, אני הרגשתי סכין ננעץ בבטני. סכין שפוצע, כי זה כואב לחוש את הזמן שחולף ועדיין לא... אך יחד עם זאת מעיר לחיים, מעיר את הכמיהה. דוחפת מבפנים, כמו תינוק שנמצא כבר חודש יותר מידי בבטן, וכמהה להיוולד. הכמיהה ליצור. לרגש. לפרוץ. לשנות. לעשות הבדל בעולם הזה.

תחושה שמועברת הכי טוב בשיר שלי - הכי גבוה: "לפעמים אני רוצה הכל הכל. כמו ילדה שמגלה עולם, לבלוע לאכול... בתאווה שמתפשטת, כמו אביב שמתפרץ. לרוץ למרחקים גדולים, ולטפס על עץ הכי גבוה... לקטוף ולנגוע בפירות המתוקים שהבשילו אחרי שנים של שאלה, של פחד ותפילה. לא יכולה להתאפק, ואין לי שום ספק". (לשמיעת השיר המלא לחצו כאן)

היום התקשרתי בפעם השלישית או הרביעית למנהל מוסיקלי של מועדון הופעות מסוים בתל אביב שאני רוצה להופיע בו. שלחתי לו את השירים שלי במייל כבר לפני שבוע וחצי, והבן אדם פשוט לא עונה לטלפון. בפעמיים הראשונות הצלחתי לדבר איתו, והוא אמר שהוא טרם האזין לשירים, ושאתקשר מחר. ולמחרת, וגם יום אחרי התקשרתי והוא לא עונה.  חוסר התקשורת הזה מטריף אותי. זאת העבודה שלך בן אדם. תענה לטלפון!!! אלה הרגעים שהראש שלי עובד שעות נוספות וממציא פרשנויות לא מעצימות ללמה הוא לא עונה לי. ושוב נאבקת לוותר על הפרשנויות ולהמשיך קדימה. כמו קרב אגרוף פנימי עם אינסוף סיבובים. 

הרבה זמן אני רוצה להדפיס ולהוציא לרדיו, לחנויות ולאינטרנט 3 סינגלים ואת האלבום השלם. התקציב הדרוש לכך, כולל כל מה שמסביב רק בשלב ההתחלתי (גרפיקה, יח"צ, הדפסה ועוד) הוא 40,000 ש"ח. 

כל העניין הזה מרגיש לעיתים קשה, מסובך ומאוד מסוכן. הייתי הרבה זמן בתחושה שאני צריכה מישהו שיעשה את זה עבורי, ומכל הבחינות. 

אך בתוכי אני יודעת, שאני זאת שמניעה דברים קדימה. כל דבר גדול שקרה לי בחיים היה תוצאה של יוזמה והובלה שלי בסופו של דבר. שיתפתי ידיד חדש ישן בסיפור, המוסיקאי המוכשר מורן גמליאל. והוא אמר לי משהו שפתאום עורר אותי מהחולמניות הילדותית שלי. אמרתי לו שאני מפחדת להכשל, להפסיד הרבה כסף, לטעות... והוא אמר בפשטות שזה פשוט לא מתאים לי. והוא כל כך צודק. אולי דווקא בגלל שהוא לא קרוב אלי מאוד בתקופה האחרונה, הוא יכול לראות את הדברים בצורה אובייקטיבית.

זה מאוד מתאים לי לפחד. אבל ממש לא מתאים לי לתת לפחד לעצור אותי מללכת בעקבות מה שאני רוצה. 

לאחרונה הפכתי להיות חברת אקו"ם.  לפני כמה ימים, באופן פלאי, קיבלתי אימייל שמספר על קרן לאמנים צעירים שנקראת "קרן עידוד", שנועדה לספסד פרוייקטים מוסיקליים. ככה זה, כשמקבלים החלטה מבפנים - הפתרונות מתחילים להופיע...

אני שולחת השבוע את טפסי הבקשה, תחזיקו אצבעות:-)

במקביל כבר התחלתי ליצור קשר עם מעצבים גרפיים, ולקבל הצעות מחיר להדפסת הסינגלים והאלבום המלא. בקרוב תהיה עוד הופעה בתל אביב (רק שיענה כבר!!!), ואני ממשיכה קדימה...

אם התחברתם לבלוג, אתם מוזמנים להיות מנויים ולעקוב אחרי, וגם להעביר את הקישור הלאה ולשתף ברשתות החברתיות השונות, התגובות שלכם חשובות לי:-)

אמשיך לעדכן בדרכי המפותלת, ובינתיים צפו בקטע משתי הופעות שהיו לאחרונה: http://www.youtube.com/watch?v=mljYsfHJ5yM

שלכם,

שני שיק דהרי.

הביקור שלי אצל שחר גרינשפן

בשבוע שעבר הלכתי לבקר את שחר גרינשפן. אפילו אני, המנותקת כמעט לחלוטין מטלויזיה ועיתונים, שמעתי את הסיפור העצוב על שחר המקסימה בת ה- 13, אשר 5 ימים לפני אירוע בת המצווה שלה לפני שנה, נפגעה קשה בתאונת דרכים. נהג שיכור פגע בה בעודה עומדת על אי תנועה, באחר צהריים של יום שבת תמים. נערה מלאת חיים, ששרה ורוקדת, ומטיילת בעולם עם המשפחה, הפכה בין רגע לצמח. והנהג קיבל רק 1000 ₪ קנס, ועבודות שירות. אחותה הגדולה של שחר, יעל, כתבה מכתב זועם ומרגש בפייסבוק, וכך העניין הגיע לכותרות.

הלכתי לבקר אותה, יחד עם חברי היקר , המרצה אייל סבג. אייל הוא סופר ומרצה מרגש, אשר משתף את סיפור חייו האישי. איך נולד עם שיתוק מוחין ו- 100% נכות, ובעזרת כח רצון וחשיבה חיובית, השתקם והיום הוא עצמאי לחלוטין ומרצה וסופר מצליח. מעורר השראה ביותר.

אייל שמע על הסיפור של שחר, וביקש ממני שניתן לה מתנה משותפת. מדיטציה אישית - טקסט מיוחד שהוא יחבר במיוחד עבורה, עם חזון עתידי חיובי, ואני אקליט על גבי מוסיקה מדיטטיבית. אייל הצליח לשקם את עצמו  מנכות של 100 % בעזרת מדיטציות חיוביות יומיומיות בהן דמיין עתיד טוב יותר שהוא מייחל לעצמו. (אייל ואני משתפים פעולה במיזם של מדיטציות אישיות. אייל מחבר טקסטים אישיים לאנשים בתחומים שהם רוצים לקדם בחייהם כמו שפע, בריאות, פריון, הצלחה וכו', ואני מקליטה את הטקסט על גבי מוסיקה מדיטטיבית. המטרה היא להקשיב להקלטה מספר פעמים ביום, ועל ידי כך לעשות "שטיפת מוח" חיובית ו"לתכנת" מחדש את התת מודע. היום זה ידוע ומוכח במדע, שכח המחשבה הוא כמו כח פיזי ממש, שיכול לעשות שינוי עצום (מפורט בסרט הסוד, הבליפ ועוד).

מאוד פחדתי לקראת הביקור אצל שחר. אפילו בלילה שלפני היו לי סיוטים. אני לא ממש טובה במקומות שיש עצב וכאב. אבל מי כן בעצם? פשוט אלי זה חודר במיוחד ומדכא אותי מאוד. כך חשבתי לפחות לפני המפגש עם שחר.

הגענו לוילה מקסימה בנתניה מול הים. פתחה לנו את הדלת  נחמה אמא של שחר, בחיוך מאופק. נכנסנו לבית גדול, וראינו את שחר יושבת על מיטה בסלון, נתמכת על ידי אביה. ישראל, גבר ב 45 בערך, חסון וגברי, עם המבט הכי מודאג ועייף בעולם.

הראש של שחר מופנה כל הזמן הצידה, והמבט ריקני. שיערה הגולש והארוך שראיתי בתמונות, נגזר. היום היא עם תספורת נערית קצרה, החושפת את הפציעה הקשה בראשה.

ישבנו ליד השולחן בסלון והתחלנו לדבר על שחר. ביקשנו כמה שיותר פרטים עליה, על מה היא אוהבת לעשות, לאכול, עם מי היא אוהבת לבלות, ומהם משפטים קבועים שהיו נהוגים להאמר בבית. כל מה שאפשר לדלות כדי לחבר לשחר את המדיטציה הכי אותנטית שיש.

פחדתי לפגוש אנשים בוכים ואומללים, והתפלאתי לפגוש משפחה חזקה ועצמתית, שהמחויבות שלה לשיקום של שחר היא ללא גבולות. שני ההורים הפסיקו לעבוד, האמא עזבה את עבודתה בחנות למלאכת יד, והאב לקח חופשה ארוכה מעבודתו כימאי. כבר שנה הם שניהם סביב שחר כל היום, מטפלים, מחליפים, מקלחים, מנשקים ומלטפים. הכי התרגשתי לראות, איך האב לא מתנתק משחר לרגע. מושיב אותה, מעמיד אותה על מתקן מיוחד, מושיב אותה על אפניים אוטומטיות שמניעות לה את הרגליים. עושה הכל כדי להרגיש שהוא מקדם את המצב במשהו. נחמה האמא מספרת שהרופאים לא אופטימיים, אבל למרות זאת הם בבית רואים שיפור קטן כל יום. ישראל משתתף בשיחה לסירוגין, ותוך כדי מטפל בשחר, מלטף ומנשק. מדבר איתה ברוך. ראיתי גבר גבר, שרגיל להיות בים ולתפעל אניה, פתאום משנה תפקידו והופך לאח סיעודי, ועושה זאת בכל כך הרבה אהבה ומחוייבות.

נשבר לי הלב לראות את גודל האהבה במשפחה הזאת. לא הרגשתי את העצבות שלהם. הרגשתי רק את העצמה המטורפת של המאמצים לשיקומה של שחר. הם סיפרו על אירוע בת המצווה הגדול שתוכנן ל- 5 ימים אחרי התאונה, ההזמנות כבר חולקו. ואיך הם מתכננים מסיבה ענקית במקום לכשהיא תחלים. לא היה שם שום אולי. ואני איתם. גם אני בטוחה בהחלמתה של שחר. וביקשתי כבר מעכשיו להיות מוזמנת למסיבה ולשמוח איתם. יצאתי כל כך מועצמת מהמפגש, ומלאה בתקווה שהיתה נוכחת בבית משפחה גרינשפן.

המדיטציה שאייל חיבר עבור שחר גרמה לי לבכות דקות ארוכות. כל כך התרגשתי לקרוא על הטיול לתיאלנד לפני הגיוס עם החברות, הקניות והבילויים שהיא תעשה במדינה הקסומה, ועל המשפחה האוהבת שקיבלה את ביתם ואחותם בחזרה. בכיתי כי הרגשתי שזה באמת הולך לקרות, בעזרת השם. ושמחתי לכמה רגעים.

 בימים הקרובים משפחתה של שחר יקבלו את ההקלטה, ויתחילו להשמיע לה אותה באזניות כמה פעמים ביום. אני כולי תקווה שתהיה לכך השפעה חיובית, ושזה יעזור אפילו במעט בשיקומה בקרוב.

ליד המחשב שלי בבית, שמתי את ההזמנה למסיבת בת המצווה של שחר. בתמונה רואים אותה שוכבת על הבטן על דשא ירוק ביום קיץ. היא לובשת ג'ינס קצר וגופיה אדומה, ונועלת סנדלים. הפנים המחייכות והיפות שלה מכוסות מעט בשערה החום והארוך. אני בוחרת לזכור אותה כך. מחייכת ויפה כמו יום קיץ. וכשאני רואה את תמונתה כל יום, אני לא נעצבת. אני שמחה. כי אני נזכרת ברגע כמה החיים קצרים ובלתי צפויים. ונזכרת מיד לחבק את האהובים שלי עוד חיבוק, ולומר להם שוב כמה אני אוהבת אותם. ולשמוח על כל הטוב שבורכתי בו. ועל הזכות שניתנה לי להיות חלק ממשפחה מקסימה, מוקפת בחברים נפלאים, לעבוד למחייתי בעבודה שאני אוהבת בטירוף, ולרדוף אחרי החלומות הענקיים שלי.

יעל אחותה של שחר, אשר ריגשה מדינה שלמה במכתבה המקסים, רק בכיתה י"ב וכבר - מנהיגה אמיתית. אמה נחמה סיפרה, שהיא אמרה שאם כל אחד ישלח לשחר אנרגיות חיוביות, היא בטוחה שזה יעזור להחלמתה.

אז אני מזמינה את כולכם לעשות זאת, ולחשוב מידי פעם על שחר. שלחו לה מחשבות חיוביות והתפללו למענה, והעבירו הלאה לכל מי שאתם מכירים. הלוואי שהתפילות של כולנו ישמעו ויענו בקרוב, ונבכה משמחה לראות בעיתון את תמונתה רוקדת במסיבה גדולה עם משפחתה וחבריה. הלוואי.

עוד מחכה לאחד

כשהייתי ילדה קטנה הייתי מכורה לסיפורי אגדות.
הייתי הולכת לספריה העירונית בנס ציונה כל שבוע, ובוחרת את הספרים המנוקדים הכי עבים, עם סיפורי אגדות של עמים שונים. הייתי שוקעת שעות ארוכות בחדרי וצוללת בדמיוני לעולמות אחרים. רק שלא יגמר הספר, כדי להמשיך לברוח מהעולם שלי. בתקופת בית הספר היסודי לא הייתי מקובלת מבחינה חברתית. הייתי די לבד, וזו היתה אחת הדרכים להתמודד. 
לימים, בגיל בוגר יותר, נתקלתי בספר שירים של המלחין סשה ארגוב, בשיר שריגש אותי והחזיר אותי ברגע לאותם ימים בודדים מילדותי. השיר נקרא "עוד מחכה לאחד", שכתב אהוד מנור:
עוד מחכה לאחד,
חלום ישן עוד מלווה, לא נבגד.
מחכה לאחד
כשיופיע אזהה אותו מיד.
עוד מחכה לאחד
אשר ישכיח בעיניו
את העולם וכאביו
לאחד
שחותם שפתיו יטביע בי לעד.

עוד מחכה, לא אפחד,
עוד נאחזת בחלום, לא אמעד.
מחכה לאחד
שהבטיחו לי בספר מנוקד.
עוד מחכה, לא אפחד,
גם אם הזמן שיניו נועץ,
עוד יש בי רוח עד אין קץ
לאחד
שציפור נפשי בכף ידו תרעד.

אם יש אהבה, אם יש אהבה
אם יש אהבה בעולם,
אז היכן היא הלילה?
אם יש אהבה, אם יש אהבה,
אחכה לה עד יכלו ימי ולילם.

עוד מחכה לאחד,
מילים רכות עוד ממתינות צד בצד.
מחכה לאחד
שיניף בי את הדגל המורד.
עוד מחכה, לא אפחד,
אשיב ללעג בדממה, 
אמתין לו כאן זקופת קומה,
לאחד
שליבו ופיו שווים, רק לו בלבד. 


לא הכרתי את הביצוע של עפרה חזה, וזה היה הרבה לפני החידוש של אביגיל רוז, אך המילים לבדן - עשו את שלהן. כל כך יפות ונכונות שמשהו בלב שלי נמס...
האמת שכבר הרבה שנים תודה לאל, מצאתי את האחד שלי בתחום הזוגיות. 
אך השיר הזה מתקשר לי לדברים אחרים בחיי.
סיימתי להקליט את הדיסק שלי. יש 11 שירים מוכנים אחרי מיקס ומסטרינג, ועוד כמה שמתווספים כל הזמן.
אני מופיעה באופן קבוע, עם הרכב מעולה של חברים טובים שאני ממש אוהבת ונהנית לנגן איתם. 
ועם זאת, הרבה שואלים אותי כל הזמן: "נו, מתי ישמעו אותך ברדיו? " או: "למה לא שמענו עלייך עדיין?..."
ואני לא ממש יודעת מה לענות.
אני כמובן רוצה להגיע להרבה אנשים, לרגש, להעצים ולשמח. זה הייעוד שלי. 
אבל איך עושים את זה?
יש את כל סיפורי האימה על חברות התקליטים עם החוזים הדרקוניים. סיפורים מפחידים על אמנים שהיו חתומים בחברות גדולות, ולא עשו איתם כלום במשך שנים...
למרות שאני יודעת שיש המון סיפורים שאנשים לא מצליחים אוהבים לספר כדי להצדיק את כשלונם. וכמו כן, ישנן גם הרבה דרכים לאמן לקדם את עצמו, גם בלי עזרה "מקצועית". כמו למשל לשים תיק על הגב עם פוסטרים של ההופעה שלי, לתת כמה לחברים טובים ולמשפחה, וללכת ברגל ברחבי תל אביב כדי לתלות לקראת ההופעה הקרובה באוזן בר... דווקא ממש נהניתי לעשות את זה :-) 
אבל אני מפחדת לעשות טעויות. לפספס את הרכבת...
התלבטתי המון אם להוציא את הדיסק שלי באופן עצמאי, ולמכור אותו כבר עכשיו בהופעות ובאינטרנט. בסוף החלטתי שכן - אך בגירסה מצומצמת. הפקתי דיסק טעימה של 5 שירים מתוך האלבום המלא, מה שנקרא בשפה המקצועית "Album Sampler" או "EP" - וזה התברר כצעד נכון. עכשיו אנשים יוצאים מההופעות שלי עם הדיסק ביד, והמוסיקה נשארת איתם. ומי שלא יכול להגיע להופעה, לפחות נהנה מהמוסיקה באוטו ובבית. זה לא כמו מופע חד פעמי שנשכח אחרי כמה ימים של התלהבות. ויש טעם של עוד, כי אלו רק 5 שירים, וגם המחיר ממש סביר בהתאם. אני מקבלת אחלה תגובות, וזה ממש כייף ומחמם את הלב:-)


 אבל מה עכשיו? 


נראה לי שמה שאני צריכה עכשיו, זה יחסי ציבור. להוציא סינגלים לרדיו, לארגן אייטמים בעיתונות ובאינטרנט, ובמקביל לארגן הופעה גדולה והשקה של הדיסק המלא. 


אבל מה זה בכלל יחסי ציבור? זה תחום כל כך אפור. וגם יקר! אף אחד לא מוכן להתחייב לשום דבר, או להגדיר באופן מדוייק את העבודה. קשה לדעת אם העבודה נעשתה או לא. ויש גם את העניין שמדובר בתהליך. הרי מאמצים שנעשים עכשיו, יכולים לשאת פרי רק בעוד שנה שנתיים... ומי מממן את זה? והאם לבחור ביחצ"נית צעירה ורעבה ללא נסיון רב, שתראה בקידום שלי הזדמנות פריצה בשבילה, ולספוג את הטעויות וחוסר הנסיון? או לקחת משרד גדול עם קבלות שאני הדג הכי קטנטן בו, שיש סיכוי רב שאדחק לסוף התור אחרי כל הדגים השמנים?.... אין לי שמץ של מושג. בחיי. 
ובאמת בנקודה הזאת, מתחשק לי למצוא את ה"אחד"..."שיגלה אותי"...
 איזה מישהו ששמו הולך לפניו, שיגש אלי בתום הופעה, ויגיד לי שזה המופע הכי מרגש ומעניין שהוא ראה מימיו, ושהוא מאמין בי, ורוצה להשקיע הרבה כסף בקידום המופע והדיסק...
היה אחד כזה לפני איזה כמה שנים. איזה אמרגן מוכר. אחרי כמה פגישות בבתי קפה בתל אביב והבטחות מאוד נלהבות, לא יצא מזה כלום.


אולי זה לא באמת עובד ככה. אולי זאת רק פנטזיה מאחת האגדות שקראתי פעם. אין מנוס מלכתת רגליים.
זאת הילדה החולמנית שבי שמחפשת את הדרך הסלולה והפנויה.
 אך האשה שאני, מעוניינת להיות מעורבת, ורוצה בהצלחה אמיתית לאורך זמן, בשילוב עם עשייה מוסיקלית יצירתית וכנה.
לא בפרסום גרידא וסגידה לאגו.
אני מעדיפה להנהיג וליזום דברים גדולים. ואני הכי נהנית ומסופקת כשזה כך. 
אני ממשיכה לחפש שותפים נכונים ונלהבים לקידום המוסיקה שלי, לעשייה יצירתית ונועזת שבאה מהלב.
 ובסוף.... הקהל יחליט:-)
מוזמנים להופעה הקרובה שלי באוזן בר בתל אביב, 9.1.11 בשעה 20:30: http://www.facebook.com/event.php?eid=150177895032774
וגם להופעה שלי באירוע משותף ומרגש שאני מקיימת עם המרצה והמאמן אייל סבג, שהפך נכות לאיכות! במוצ"ש 22/1/11 : http://www.eyalsabag.com/open-2010.htm